על כך ועוד
כ”ח בניסן, תשס”ז.
דודו יקר,
השנה, בערב יום השואה, נחשפתי לראשונה ליצירה “בין פולין לירושלים”.
היצירה ריגשה אותי בכנות ובאמת שלה והעניקה לי חוויה רוחנית אמיתית.
אהבתי את הכתיבה האישית כל כך, הרוויה ייסורי נפש, געגוע, כאב וחמלה;
אהבתי את שילוב השירה הפואטית עם ההלחנה המוזיקלית;
אהבתי את הביצוע המדהים, הנותן ביטוי מרגש ומרתק לפנימיות נפשית בתוך מציאות חיים;
אהבתי את תחושת האופטימיות מלאת הכוח העולה מתוך היצירה.
בהמשך, בעקבות חיפוש מהיר ברשת נפתח לי צוהר אל אתר נפלא,
המזמין כל אדם להיכנס אל העולם המופלא שלך.
נפעמת, הלכתי בדרך הנפקחת ולאורכה – אינספור נושאים המעסיקים אותך ביצירותיך.
התוודעתי ליצירה מגוונת ורבת תובנות. יצירה אישית מאד, המתארת רעיונות עמוקים
ותחושות עזות.
יצירה המציגה קטעי חיים על אהבה, על געגוע, על צחוק ועל כאב, על חלומות ויופי,
והרבה על תקווה .
והמסע כולו, על גווניו ופיתוליו הוא מסע בדרך פנימה, מסע הביתה.
ומשום כך, אף הפזמונים שכתבת מדהימים כל כך – משום שהם אמיתיים כל כך.
כאמן השומר על כנות ועל יושר אמנותי, בולטים ביצירתך כושר ביטוי ישיר, קולח, מרגש ומרתק.
על כך תודה.
נילי דוקסין
